למה אנשים לא פועלים

הלילה עבר לילה קשה על כוחותינו…

הבן הגדול שלי העיר אותי כל שעה וחצי,
כשהוא מתפתל מכאבים בשיניים.

אני יכול לעצור ולרחם על עצמי,
כי בכל זאת,
לא ישנתי בלילה…

אבל נראה לי שהמסכן מנצח אותי
במדד הסבל כאן
אז אני אסתום ולא אתלונן.

בכל מקרה,
אחרי לא מעט אקמולי,
ונורופן,
וקומפרסים קרים,
הוא סופסוף הצליח קצת לישון.

וגם אני ().

אבל בבוקר קרה דבר מופלא,
הוא לא רצה ללכת לרופא השיניים.


כן,
גם אני לא מבין את זה…

סבלת כל הלילה,
אבל עכשיו אתה מרגיש קצת בסדר,
אז לא צריך לבדוק מה קורה שם?

איפה ההגיון?

אז,
זהו,
שאין.

יש פחד.

והאמת,
אני מבין אותו.
רופא שיניים זה לא כיף.

אבל הרבה פחות כיף,
זה לא לישון בלילה
כשלבן שלך כואבות השיניים.

אז תנחשו מה קרה?

הכרחתי אותו להתמודד עם הפחד שלו
והלכנו לרופא השיניים.

התוצאה?
שתי עקירות (קצת ריחמתי עליו, באמת…)

אבל הוא עבר את זה כמו גיבור,
ואפילו קיבל פרס.

ואני,
אני אשן הלילה טוב.

שבינינו,
זה מה שחשוב פה, לא?

אוקיי,
ועכשיו נשים את כל ההומור והציניות בצד.

ונשאל למה?

למה אנשים מפחדים לעשות
את מה שהם יודעים שהם חייבים.

הרי הם סובלים,
קשה להם במצב הקיים,
והם יודעים שהמצב רק יילך ויהיה יותר גרוע,
בטח אם לא יעשו כלום…

אז למה?
למה הם לא זזים.

והבן שלי נתן פה תשובה לעניין.
הם פשוט מפחדים.

כי, נכון,
שינוי זה מפחיד.

ואולי לפעמים השינוי/טיפול קצת ייכאב.

וכאב עכשיו,
אפילו אם הוא חלש יותר,
פחות מפחיד מכאב עתידי.

אין,
תמיד יש את התקוה הקטנה הזאת
שהכאב שהיה לא יחזור,
אז למה לסבול עכשיו…

אז למזלו של הבן שלי,
אני הייתי שם כדי להכריח אותו.

אבל להרבה אנשים אין את הפריבילגיה.

אין את המבוגר האחראי הזה
שיישב להם על הראש ולא יוותר
עד שהם יעשו את מה שהם צריכים לעשות.

לא בחיים האישיים,
ובטח שלא בעסקים.