איזה סבל אתה מעדיף?

השבוע יש לי משהו עם להכניס ידיים למים,
אז הנה עוד ניסוי נורא מעניין שמראה לנו
עוד תופעה חשובה במוח האנושי…

הנה הניסוי:
לנסיינים נאמר שהם יעברו 3 סבבים של הניסוי.

בסבב הראשון הם הכניסו את היד
למים מאוד קרים למשך 60 שניות

בסבב השני הם הכניסו את היד
למים קרים מאוד (כמו בסבב הראשון) למשך 60 שניות
ואז במשך עוד 30 שניות הוסיפו מים חמים לכלי כדי להקל על הנסיין.

בסבב השלישי ניתנה לנסיינים בחירה:
או לחזור על הסבב הראשון (כאב חזק לזמן קצר)
או לחזור על הסבב השני (הקלה הדרגתית במשך זמן יותר ארוך)

מה לדעתכם בחרו הנסיינים שלנו?

חזק וכואב?
או הקלה לקראת הסוף אבל יותר זמן?

באופן די מפתיע (?),
הנסיינים שלנו בחרו לחזור על אופציה 2.

איך מסבירים כזה דבר?

הרי מדובר באותו כאב למשך אותו זמן
ואז במקום שיפסיק, רק הקלה לאורך עוד זמן.
זה לא נשמע הגיוני…

לתופעה שחזינו קוראים Recency Bias
והיא אומרת שאנחנו זוכרים בעיקר את הסוף של אירועים.

ומכיוון שבניסוי השני
הסוף היה נעים יותר
או כואב פחות,
הנסיינים שלנו זכרו אותו כמועדף.

איפה זה מתבטא בחיים האמיתיים?
האמת, במלא מקומות.

למה הסוף של הסרט הוא תמיד הנקודה הכי קליימטית?
למה אומרים להשאיר את הטוב לסוף?
למה נותנים לילדים ממתק בסוף?
למה בכל חוויה, השיא תמיד בסוף?

בדיוק בגלל הניסוי הזה…

אגב,
אם זה לא היה ככה,
היינו תמיד יוצאים מאוכזבים.

יודעים למה?

כי יש עוד תופעה מאוד דומה,
והיא קשורה לרגעי השיא.

כל חוויה שיש לנו,
תמיד תמדד ביחס למה שקרה לנו בעבר הרלוונטי.

ולכן,
אם רגע השיא יהיה באמצע.
כל מה שיקרה אחרי,
שמן הסתם יהיה פחות שווה (אחרת זה היה רגע השיא)
תמיד יושווה לאותו רגע שיא,
ולכן ייתפס כמאכזב.

נשמע די הגיוני, לא?

בכל מקרה,
איך כל זה קשור אלינו?

רוצים שהלקוחות שלכם ייצאו מרוצים?
תמיד תסיימו בכל הכוח, ובחוויה חיובית.

ברור שאם היינו יכולים
היה עדיף שכל החוויה תהייה טובה,
אם יש רצוי ויש מצוי.
אז לפחות שהסוף יהיה מתוק…

מתכננים שירות או מוצר מבוסס חוויה?
תשמרו את השיא לסוף.