הפלופ הגדול של תעשיית הרכב

בשנת 1957 הסתיים לו מאמץ עצום של חברת פורד.

המאמץ כלל השקעה חסרת תקדים של $250M,

סכום חסר תקדים לזמנים הללו,

מחקרים מעמיקים של השוק ומה הוא רוצה.

וכשלון אחד מפואר…

לכשלון הזה קראו ה”אדסל”

אדסל היה בנו של הנרי פורד,

והמכונית המדוברת נקראה על שמו.

אכן כבוד גדול…

בתחילת הפיתוח,

ולאחר מחקרים רבים,

החברה בנתה תחקיר מעמיק שהראה

שהשוק צמא למכונית מפוארת למנהל הצעיר.

מכונית פאר גדולה ומשוכללת

שתראה לכולם מי האיש החשוב שיושב בתוכה.

החברה השקיעה בעיצוב כל פרט,

בתכנון גוף המכונית, המנוע,

ואפילו פסלה 19 סוכנויות פרסום לפני שבחרה את ה”אחת”.

הכל היה חייב להיות מושלם.

האדסל הייתה אמורה להיות המכונית

שתצעיד את פורד חזרה לפיסגה.

ובאמת,

ב1965 כשהמכונית יצאה

היה באזז גדול סביבה.

סוכנויות התמלאו באנשים לקראת ההשקה,

אנשים ציפו לראות את הפלא החדש שמגיע.

אבל כגודל הציפייה,

כנראה שככה גם גודל האכזבה.

וככה, ב1967,

כשנתיים לאחר שהמכונית יצאה לשוק,

ולאחר שהמכירות לא הגיעו אפילו לשליש מהתחזיות

הייצור הופסק.

אז מה קרה שם?

הרי נעשו מחקרי שוק מעמיקים

אשר הראו צורך והתאמה מדוייקים.

איך קרה שהאדסל נהפכה מפלא שכולם מצפים לו,

למכונית הכי לא נכונה, בזמן הכי לא נכון?

התשובה נעוצה בשינויים שעברה ארה”ב באותה תקופה.

כשהתחיל הפיתוח, ונעשו כל המחקרים,

השוק באמת רצה מכונית פאר למנהלים.

אבל עד שהפיתוח הסתיים,

השוק השתנה והתחיל להעדיף מכוניות קומפקטיות.

פורד פשוט פספסו את השינוי הזה

מכיוון שהיו עסוקים מדי בבניית המכונית…

.

אז מה אפשר לקחת מכאן?

שתכנון ארוך של כל פרט ופרט

זה לא תמיד הדבר הנכון.

והאמת,

שבעולם המהיר של היום,

זה אפילו מתכון לכשלון בטוח…

כבעלי עסקים,

אנחנו חייבים להיות מחוברים לשוק שלנו.

להבין מה הוא צריך,

מתי הוא משתנה,

ולאן הוא הולך.

.

בזמן אמת…

וכמו שהאדסל הראתה לנו,

להסתתר בתוך העסק,

להתנתק מהעולם,

רק כדי להוציא משהו שמתבסס על מחקרי העבר,

זו אסטרטגיה מוכחת לכשלון…