הדו-קרב שמעולם לא קרה

בשנת 1842 אברהם לינקולן החליט להתעמר ביריב פוליטי.

הוא שלח שני מכתבים לעיתון מקומי אשר צחקו על היריב,
וחתם בשם “רבקה”…

האישה שלינקולן חיזר אחרי באותו זמן התלהבה מהרעיון
והמשיכה לשלוח עוד ועוד מכתבים כאלה
כאשר גם היא חותמת את אותו שם “רבקה” בסופם.

אותו יריב פוליטי היה לא אחר מגנרל ג’יימס שילדס.
לא אדם איתו הייתם רוצים להסתכסך…

כשגנרל שילדס גילה שלינקולן עומד מאחורי המכתבים
הוא כמובן התעצבן מאוד
והזמין אותו לדו קרב.

לינקולן היה יכול להאשים את בת זוגתו,
אך היה זה מעשה שפל ופחדני,
הרי הוא התחיל עם שני התכתבים הראשונים.

וכך,
בניגוד לרצונו,
נגרר לינקולן לדו קרב
עם יריב לא פשוט בכלל.

מה עשה לינקולן?

למזלו,
מכיוון שהוא הוזמן לדו קרב,
יכל לינקולן לקבוע את הכללים (כך היה נהוג אז).

לינקולן,
שהיה גבוה בראש שלם משילדס
וכמובן עם ידיים ארוכות יותר
קבע החוקים הבאים:

1. הקרב יערך עם חרבות ולא עם אקדחים
2. היה עליהם לעמוד על קצוותיו של קרש באורך 3 מטר.

התקרבות או ירידה מהקרש
משמעותה היה מוות למפר התנאי.

התנאים בעצם הבטיחו את ניצחונו של לינקולן
הרי היו לו ידיים ארוכות יותר
ואורך הקרש,
ובחירת הנשק
הבטיחו שהגנרל לא יוכל להגיע אליו.

בקיצור,
לינקולן ניצח את הקרב עוד לפני שהחל
כי יכל לקבוע את החוקים ככה שיבטיחו את הניצחון שלו.

אז עכשיו שהסוף ידוע
(האמת שהעניין הוסדר לפני שהדו קרב נערך
ולינקולן פשוט התנצל באופן פומבי…)
מה אנחנו יכולים לקחת מאותו דו קרב שלא התקיים?

במציאות העיסקית של ימינו
תמיד יהיו יריבים כמו גנרל שילדס.

הם יהיו טובים מאיתנו בדברים מסויימים,
לפעמים בממש הרבה דברים,
אבל לנו תמיד יהיו יתרונות מסויימים עליהם.

אם נשכיל לקבוע את חוקי המשחק
בצורה שתבטיח את הנצחון שלנו,
שתנצל את היצרונות שלנו
ותהפוך את היתרונות שלהם לחסרי משמעות,
נוכל לנצח במשחק העסקים כל פעם מחדש…

אז דווקא היום,
בתחילתה של שנה חדשה,
איזה יתרונות יש לכם על פני המתחרים שלכם?

ואיזה משחק אתם יכולים לשחק
כדי להבטיח את הנצחון שלכם?