מה יותר חשוב, המטרה או הדרך?

יש תפיסה רווחת בעולם
שכדי להצליח צריך מטרות נועזות.

נשמע הגיוני,
מי שלא חולם,
לא עושה,
אז בטח שגם לא יצליח.

אבל האם הצבת מטרות
היא מה שגורמת לאותם אנשים להצליח?

אני אומר שלא…

מפתיע נכון?
אז הנה נקודה למחשבה.

מה המטרה של
כל ספורטאי אולימפי?
או של כל נהג מירוצים?
או של כל איש עסקים?

כל הספורטאים רוצים זהב.
וכל נהגי המירוץ מקום ראשון.
וכל אנשי העסקים להיות עשירים.

טוב,
אולי האחרון לא 100% נכון,
אבל תסכימו איתי שרובם…

בכל מקרה,
כולם שמים לעצמם את אותה המטרה,
להיות המנצחים,
מקום ראשון…

אז מה מפריד בין
המקום שראשון,
למקום השני?

הרי זה לא המטרה.

לפני שתקפצו עם התשובה,
הנה עוד סיפור קצר בשבילכם.

עד 2003,
נבחרת האופניים של בריטניה
הייתה סוג של בדיחה בענף.

באותה שנה
הגיע לנבחרת מאמן חדש,
דייב בריילספורד שמו.

לדייב הייתה אסטרטגיה מאוד מעניינת.
הוא האמין ששיפורים קטנים בכל תחום
יביאו לשיפור משמעותי בתוצאה הסופית.

יש לזה אפילו שם,
חוק ההחזרים השוליים…

בכל מקרה,
דייב הצליח תוך 5 שנים
להפוך את נבחרת האופניים של בריטניה

מבדיחת הענף,
נבחרת שיצרנים לא רצו למכור לה ציוד.

לנבחרת המובילה בעולם,
עם 178 אליפויות עולם
ו66 מדליות זהב אולימפיות
בין 2007 ל2017

מרשים לא?

איך הם עשו את זה?
שיפורים קטנים,
בכל תחום אפשרי…

אז איך הסיפור הזה קשור למטרות?

הוא לא ()
הוא קשור להרגלים שלנו.
לדרך שמביאה אותנו אל התוצאות.

מסתבר שמה שמבדיל את
המקום הראשון,
משאר החבורה,
זה הדרך…

המאמץ באימונים,
הפוקוס חסר הרחמים,
השאיפה למצויינות,

וזה בקיצור,
השיגרה היומיומית.
ההרגלים של אותו אלוף…

אבל רגע,
אתה אומר שמטרות זה לא חשוב?

ממש לא,
המטרה שלנו היא המצפן.
היא מכווינה אותנו
כמו כוכב הצפון.

אבל הדרך,
הדרך היא מה שתביא אותנו ליעד.

והדרך היא ההרגלים שלנו,
השיגרה היומיומית
המעשים הקטנים
שלאט לאט מצטברים
לכדי מטרה אחת גדולה…

בקיצור,
אתה רוצה להצליח?
תסגל לעצמך הרגלים נכונים…

מהם ההרגלים הנכונים?
זה כבר סובייקטיבי.

אבל התחלה טובה תהייה,
לחשוב איך,
האנשים שכבר נמצאים,
במקום שאתה רוצה להיות בו.
מתנהגים…