אי שם בשלהי 2014 הייתי שכיר בחברה אמריקאית גדולה. לכאורה חייתי את החלום. עבודה טובה בהייטק, שכר טוב, אוטו חברה, ותנאים לא רעים. אבל דבר אחד תמיד הפריע לי. כל פעם שהייתי צריך חופש, עבור איזה סידור או משהו אישי הייתי חייב לבקש אישור מהבוס שלי. לרוב הבוס שלי היה מאשר, אבל הצורך לבקש אישור שיגע אותי. פעם אחת היה איזה קונפליקט בו הייתי צריך לצאת להיות עם הבן שלי, ובגלל לחץ בעבודה זה לא התאפשר.

זה היה הרגע בו החלטתי שאני חייב לקחת שליטה על הזמן שלי. אני חייב לצאת לעצמאות…

לקח קצת זמן עד שבניתי עסק שיכול להחליף את העבודה, וכמו כל בעל עסק, היו גם כמה שנים לא פשוטות עד שפיצחתי את כל ההתחלה (לקוחות, הצעה וכו) אבל לאט לאט היומן התמלא ויכולתי להרשות לעצמי לעזוב הכל ולצאת לעצמאות אמיתית. 

או ככה חשבתי…

כשהיומן התחיל להתמלא, מצאתי את עצמי, במקום עם בוס אחד על הראש, עם כמה וכמה בוסים, וכולם היו יותר קשוחים מבוס שהיה לי בהייטק. לכאורה חייתי את החלום, אבל בפועל החופש שבגללו עשיתי את כל המהלך רק הלך והתרחק. משהו היה חייב להשתנות כי הייתי עמוס, שחוק, עצבני ובעיקר רחוק מהאנשים שרציתי להיות קרוב אליהם. העסק שאב כל רגע פנוי שהיה לי (ועוד כמה שלא היו לי)